הודעת פתיחה


ברוכים הבאים לבלוג שלי,

מטרתו של בלוג זה היא לשתף אתכם בתובנות שרכשתי במהלך החיים בתחומים שונים. תובנות בנושא החיים שיפורם ושיפורו של העולם.
רוב המאמרים כתובים במבנה של תהליך לוגי. כלומר תהליך בו כל שלב מוביל לשלב הבא, ובצורה זו הוא מוביל את הקורא להבין את אותה התובנה שגיליתי.
אציין מראש שרכישת התובנות המוכלות במאמרים דורשת קריאה סבלנית וחשיבה רבה.
חלק מהמאמרים יופיעו בספר שאני מתכוון לכתוב בעתיד, לכן אשמח לקבל מכם שאלות והערות בונות שיסייעו לי לשפר את המאמרים, להפוך אותם לקריאים ומובנים יותר וכמובן, אם לדעתכם טעיתי במשהו, אשמח לשמוע.

אני מאחל לכם קריאה מהנה, מעניינת ומרחיבת אופקים...

יום שני, 29 בדצמבר 1980

מהי הוכחה?

 אחד הכלים העיקריים בהם משתמשים חוקרי האמת על מנת לאשר את אמיתותה של תיאוריה הוא ההוכחה.

יקל עלינו להבין מה היא הוכחה, אם נבין מה היא אמונה.
יקל עלינו להבין מה היא אמונה, אם נבין מה היא ידיעה. 
ולבסוף יקל עלינו להבין מה היא ידיעה, אם נבין מי אנחנו.

אי לכך אתחיל מהסברתו של נושא, שלכאורה כלל אינו קשור, אך יש לו קשר הדוק והכרחי כשנמצאים על הדרך בחקר האמת.


מי אני?



מי אנחנו? מי אני?

שאלה זו עשויה להראות כמו שאלה עיונית או אינטלקטואלית אך למעשה זוהי שאלה פילוסופית ופסיכולוגית מהותית ביותר. "אני" איננו רק מילה או מושג. מדובר בדבר ממשי ביותר. התנסות קונקרטית ממש כמו תחושות של חם וקר. כולנו, בני האדם, מתייחסים לעצמנו כ"אני", ולכן יש להבין מהו אותו חלק בהווייתנו שהוא אליו מתייחסת חווית האני.

התשובה המיידית לשאלה זו, שעשויה לעלות במחשבתנו עשויה להיות: אני אדם, כלומר גוף אנושי עם ידיים, רגלים, לב, ראש וכו'.

מדוע אנו מגבילים את ה"אני" לגוף? בואו נגיד שאנו נוסעים ברכב. מדוע איננו קוראים גם לרכב "אני"? והתשובה הפשוטה עשויה להיות: גם אם אינני ברכב, גם אם הרכב מפסיק להתקיים, אני עדיין חווה "אני". 
במילים אחרות, הדבר שהוא אני חייב להיות משהו קבוע בכל מקום בו אני נמצא.
למשל, התנסות פשוטה מראה שבכל מקום בו אני נמצא, הגוף שלי נמצא גם כן, לכן הוא אני.
האמנם?

האם אנחנו הגוף שלנו?

על מנת להיווכח האם "אני" הוא אכן הגוף האנושי, נוכל לעשות ניסוי מחשבתי קצר:

נדמיין רגע את עצמנו כאילו איבדנו את כף ידינו, ונשאל עצמינו האם אני כבר אינני אני. האם אני אחר. מן הסתם תהיה התשובה שנשארתי אותו אני גם ללא כף היד. ננסה להמשיך ולדמיין עצמנו ללא רגל, ללא כליה וכו' ונראה שבעיני עצמנו נהיה עדיין אני. יעידו על כך אנשים רבים שאיבדו חלק בגופם אך זהותם נשארה אותו הדבר.1

אם כן אנו יכולים לראות שאנו איננו הגוף שלנו, ולכן יתכן שאנו הנפש שלנו. נפש האדם מכילה בעיקר שלושה דחפים: תחושות (הבאות מחמשת החושים), רגשות (אהבה, התלהבות,כעס,שנאה...) ומחשבות.

האם אנחנו הנפש שלנו?

כדי להבין האם אנחנו המחשבות, הרגשות או התחושות שלנו, נוכל להיעזר במשפט מהסוג הבא: "אני רואה/שומע את המחשבות שלי" או "אני חווה את הרגשות/תחושות שלי". נוכל לראות במשפט זה ש"אני" הינו נפרד מהמחשבות, מהרגשות ומהתחושות. אין מדובר בצורת התנסחות בלבד. זהו תיאור של תופעה פסיכולוגית המתרחשת בנפשנו. ישנה המחשבה,הרגש או התחושה, וישנו אני ש"חוׄוֵה" או "צופה" באותו הרגש או המחשבה. קל לראות שקיים חווה בנפרד ממושא החוויה למשל בשינה או בחוסר הכרה. התחושה, הרגש והמחשבה הינם דחף עצבי המתקיים כל הזמן בנפשנו. גם במהלך שינה עמוקה הגוף ממשיך לשדר אותות של טמפרטורה, רעב וכדומה. כשאנו ישנים עמוק או מאבדים את הכרתנו, למרות שהדחפים הנפשיים ממשיכים להתקיים, אנחנו לא חווים אותם. אותו הדבר שאשר "חווה" או "צופה" הוא ה"אני". 

אני הוא זה אשר חווה את מה שקורה

האם קיים משהו יותר ראשוני מה"חווה" שהוא אנחנו באמת? ייתכן, אך אני טרם הצלחתי לזהותו, ולכן מבחינתי אני הוא ה"חווה".

בשפה הרגילה מכנים את "החווה" גם תודעה או הכרה, אך היות שלעיתים משייכים למושגים אלו משמעויות אחרות, אשתמש במילה "החווה".

מהו בעצם החווה. החווה הוא יכולת להתנסות בחוויה. כל חוויה מורכבת מתחושות רגשות ומחשבות. ניתן להקביל את החוויה לסרט קלנוע המוקרן דרך מסרטה, והחווה הינה המסך עליו נקלט האור והופך לסרט. אנו איננו סרט זה או אחר, אלא מסך שביכולתו לחוות כל סרט שהמסרטה (הנפש) מסוגלת להקרין.


מהי ידיעה?



ידיעה היא דבר שלא ניתן להטיל בספק

(בהמשך נראה שאם ניתן להטיל ספק, אין זו ידיעה אלא אמונה.)

מהו דבר שלא ניתן להטיל בספק?

דבר שלא ניתן להטיל בספק הוא דבר שיש לנו מגע ישיר ובלתי אמצעי איתו.

הסבר:

נעשה ניסוי מחשבתי כזה:

אני רואה הר. האם אני יכול להטיל ספק בכך שאני רואה הר? כן. יכול להיות שההר הינו אשליה מנטלית שנוצרה במוחי, למשל הזייה. אבל האם אני יכול לטיל ספק בכך שאני חווה תמונה של הר? דבר זה אינו אפשרי, מהסיבה שלחווה שלי מגע ישיר עם תמונת ההר. המגע שלי עם ההר הוא דרך החושים שלי, השייכים למימד הנפשי (תחושות, רגשות מחשבות). אני יכול להטיל ספק בקיומו של ההר (כלומר להטיל ספק באמינות החושים שלי), אך אינני יכול להטיל ספק בקיומה של תמונת ההר שאני חווה. מדוע? תמונת ההר הינה מחשבה. גם הטלת ספק הינה מחשבה. אילולי היה קיום למחשבה, לא היינו יכולים להטיל ספק.

אתמצת רעיון זה במשפט הבא: "אני בספק אם אתה הוא זה שהיכה אותי, אך אין לי ספק שכואב לי".

כל מה שלא ניתן להטיל בו ספק אני מכנה "ידיעה". אנו יכולים לדעת רק דברים שיש לנו איתם מגע ישיר. אנו (החווה) באם במגע ישיר אך ורק עם הנפש (תחושות רגשות ומחשבות), ואין לנו מגע ישיר עם עולם התופעות (אנשים, חפצים וכו'). המגע שלנו עם עולם התופעות נוצר באמצעות הנפש.


מהי אמונה?



אמונה היא רגש2 המאפשר לחוות את הבלתי ידוע כידוע

הסבר:

ראינו שאנו יכולים לדעת רק את העולם הנפשי שלנו, בעוד שאם עולם התופעות אין לנו מגע ישיר.

אנו קמים בבוקר ורואים את השמש הזורחת. אנו יודעים באופן שאין להטיל בספק שאנו חווים מראה של שמש זוהרת, אך האם השמש באמת קיימת שם בעולם האמיתי? ייתכן שאין שום שמש, אלא שאנו חולמים, הוזים, או שאנו מחוברים למטריקס המשדרת למוחנו את המידע הזה (אם להשתמש בדוגמא יותר מודרנית). יחד עם זאת אנו מרגישים בטחון רב שהשמש אכן קיימת, ושמחר היא תזרח שוב. הביטחון הוא כה גדול עד שהיינו מוכנים להמר על מחיר גבוה ביותר (אולי אפילו על חיינו), עבור נכונות המחשבה שהשמש אכן קיימת. 

איך אנו יכולים לחוות בטחון כה רב לגבי משהו שאין לנו מגע ישיר איתו? 

הסיבה היא שאנו חווים אמונה.

בכל רגע ורגע אנו חווים אמונה. אנו מאמינים שאנו הולכים על האדמה, שאנו רואים את העולם, שיש לנו גוף וכו'. 

האמונה היא רגש שמאפשר לנו לחוות בביטחון מסוים את נכונות הרעיון (מחשבה) שיש לנו לגבי הדברים שאין לנו מגע ישיר איתם.

מידת האמונה, כלומר מידת הביטחון, שיש לנו כלפי רעיונות שונים איננה אחידה. יש לנו אמונה עצומה שהאדמה תחת רגלנו לא תיפול פתאום. יש לנו אמונה פחות מוצקה לגבי אמיתות מה שאנו קוראים בחדשות, ולבסוף יש לנו אמונה קטנה ביותר בכך שנצליח לעבור את המבחן הקשה. למעשה יש לנו אפילו אמונה רבה שלא נצליח לעבור את המבחן.

מה קובע את מידת האמונה?

ההוכחה.

מהי הוכחה?



הוכחה היא אוסף של נתונים המאפשר לנו להאמין בנכונותו של רעיון כלשהו

נניח שאדם אומר לנו שפרצה מלחמה. יתכן שיהיה יהיה קשה לנו להאמין. עדותו לא מספקת עבורנו הוכחה. נניח שנפגוש אדם נוסף שיגיד גם הוא שפרצה מלחמה. נתחיל להרגיש בצבוצי אמונה קלים, אך עדיין נהיה בספק. נפתח את מקרן הטלויזיה ונשמע בחדשות שפרצה מלחמה עם המדינה השכנה, וגם נראה תמונות של כוחות הצבא. עכשיו כבר נאמין ללא ספק שפרצה מלחמה. המשמעות היא שאוסף הנתונים (עדות של שני אנשים וטלויזיה), מהווים עבורנו הוכחה מספקת כדי להאמין הרעיון שפרצה מלחמה הוא נכון. 

הוכחה היא דבר סובייקטיבי

הוכחה איננה דבר אחיד לכולם. מה שיספק הוכחה לאדם אחד לא יספק הוכחה לאדם אחר.

ניקח רעיון מסוים המנסה לתאר את המציאות: קיימים חיים מחוץ לכדור הארץ והם באים לבקר אותנו. אדם אחד יקרא על כך בעיתון ועבורו זו תהיה הוכחה מספקת. אדם אחר ירצה לראות תמונה כדי להאמין, שלישי יאמין רק אם יראה צילום בוידאו, אחר יאמין אם אדם אמין עליו יטען שראה עב"מ במו עיניו, אחר יאמין רק כשיראה בעצמו, אחר יאמין רק אם ינחת העב"מ לידו ויצא משם יצור אפור שידבר איתו בשפה לא ידועה, ויהיו כאלו שאפילו זה לא יספק אותם ויטענו שיותר סביר להניח שהם לקו בהזיה או שזו הייתה מתיחה מתוחכמת.

כשמדען מחפש להוכיח רעיון מסוים הוא מנסה לאסוף כמה שיותר נתונים שיצביעו על נכונותו של הרעיון. מחקר סטטיסטי יכול לספק הוכחה מסוימת, תיעוד ישיר של התופעה יהווה הוכחה מדרגה נוספת. כעקרון הוכחה מתמטית נחשבת להוכחה ברמה הגבוהה ביותר, כיוון שהיא מבוססת אך ורק על לוגיקה, אך גם זאת איננה הוכחה מוחלטת, כיוון שהלוגיקה בעצמה מבוססת על הניסיון (ראו מאמר על הלוגיקה). 

ההוכחה היחידה הנותנת וודאות מוחלטת הינה מגע ישיר שלנו עם התופעה.

למעשה כשכואב לנו איננו רק מאמינים שכואב לנו, אנו גם יודעים זאת. עם זאת אין להסיק בטעות שהתבוננות פנימית מהווה ידיעה לתהליכים הקורים בתוכנו. איננו יכולים לדעת שאם אכלנו משהו מקולקל זה עשה לנו כאב בטן. אנו יכולים לדעת שחווינו טעם מקולקל בפה, אנו יכולים לדעת שכואבת לנו הבטן, אך הקשר בין השניים הוא רעיון שיש לנו ולא תפישה ישיר של התופעה.


הערות למאמר:

  1. מקרה יוצא דופן בניסוי זה יהיה לדמיין עצמנו ללא ראש או רק ראש ללא חזה. במקרים אלו חווית האני כן עשויה להשתנות. יתכן שהסיבה לכך היא בשל העובדה שהרגשות והמחשבות, המרכיבים העיקריים מהם מורכבת זהותנו, באים לידי ביטוי פיסי בראש או בחזה, היות שקשה לנו לדמיין אפשרות של קיום מחשבות ללא ראש או רגשות ללא לב, הסרת איברים אלו תגרום לנו להרגשה של אובדן הזהות ושינוי האני. 
  2. כיצד ניתן לדעת שאמונה היא רגש, ולא תחושה, מחשבה או משהו אחר? התשובה הפשוטה היא והנכונה ביותר היא להתבונן ולהיווכח. ההתנסות ברגש, שונה מההתנסות במחשבה או מההתנסות בתחושה ממש כמו שיש שוני ברור בין מוצק, נוזל וגז. עם זאת, קשה להיווכח במהותה של האמונה, כיוון שהיא כל הזמן נמצאת שם. כל רגע ורגע אנו מאמינים שהעולם קיים. אנו מאמינים שאנו הולכים על האדמה, שאנו רואים את העולם, שיש לנו גוף וכו'. כדי להיווכח במהות האמונה, ניתן לעשות תרגיל פשוט: יש לאמץ רעיון מנוגד לאמונתנו. למשל שהאדמה תחת רגלנו הולכת ליפול בכל רגע. כעת יש לנסות להאמין ברעיון זה כמה שיותר. עד שנרגיש שאנו בטוחים כל כך שרעיון זה נכון שנהיה מוכנים לשים על כך את ראשנו. אם ננסה לעשות זאת, נוכל להיווכח שהמאמץ להאמין הוא מאמץ להפיק הרגשה.