הודעת פתיחה


ברוכים הבאים לבלוג שלי,

מטרתו של בלוג זה היא לשתף אתכם בתובנות שרכשתי במהלך החיים בתחומים שונים. תובנות בנושא החיים שיפורם ושיפורו של העולם.
רוב המאמרים כתובים במבנה של תהליך לוגי. כלומר תהליך בו כל שלב מוביל לשלב הבא, ובצורה זו הוא מוביל את הקורא להבין את אותה התובנה שגיליתי.
אציין מראש שרכישת התובנות המוכלות במאמרים דורשת קריאה סבלנית וחשיבה רבה.
חלק מהמאמרים יופיעו בספר שאני מתכוון לכתוב בעתיד, לכן אשמח לקבל מכם שאלות והערות בונות שיסייעו לי לשפר את המאמרים, להפוך אותם לקריאים ומובנים יותר וכמובן, אם לדעתכם טעיתי במשהו, אשמח לשמוע.

אני מאחל לכם קריאה מהנה, מעניינת ומרחיבת אופקים...

יום שבת, 27 בדצמבר 1980

נתונים ומידע




כל הידע שלנו, כלומר מכלול התפישות שיש לנו המתארות לנו את האמת, מורכב משני גורמים:
אכנה אותם בשם נתונים ומידע.

נתון הוא הרכיב הגולמי של הידע, הוא ידע בצורתו הנקייה.
מידע הוא תוספת המולבשת על הנתון, במילים אחרות, פרשנות שלו.

דוגמאות לנתונים: לימון הוא חמוץ, בחדר נמצאים שלושה אנשים, מאסת הירח היא x טון.
דוגמאות למידע: לימון הוא מגעיל, בחדר נמצאים מעט אנשים, הירח מאוד כבד.

במדע,  
נתונים הם הפרטים, העובדות, המספרים, הראיות, התצפיות, התגליות וכדומה.
המידע הוא  מסקנות, רעיונות, פרשנויות תיאוריות וכדומה.

הנתון הוא מוחלט ועל כן נכון תמיד: בחדר תמיד יהיו שלושה אנשים לא משנה מי סופר אותם.
המידע הוא יחסי ועל כן אינו תמיד נכון: אדם אחד ירגיש ששלושה אנשים הם מעט ואחר ירגיש שהם הרבה.

נתון יכול להפוך למידע בלפחות שלושה אופנים:

1) רעיון

לדוגמא: 
נתון: הלימון הזה חמוץ 
מידע: כל הלימונים חמוצים

הנתון הוא נקי. הוא אינו מכיל רעיונות שלא נכללו בתצפית הבסיס.

2) מטען רגשי – 

לדוגמא: 
נתון: לימון זה חמוץ
מידע: לימון זה מגעיל

הנתון הוא ניטרלי - כלומר איננו מכיל מטען רגשי. מטען רגשי הוא הרגשת משיכה או דחייה. ברגע שמתווסף מטען רגשי, הנתון הופך למידע.

המידע שמוסיף המטען הרגשי אינו חייב להיות מילולי. לאמר ״הלימון הזה חמוץ״ עם טון קול ועווית פנים של גועל אינו זהה לומר בפשטות ״הלימון הזה חמוץ״, אפילו שנעשה שימוש באותם מילים. במקרה הראשון נוסף מידע לא מילולי שמשמעותו ״הלימון הזה מגעיל״
ידע איננו מורכב ממילים. ידע מורכב מתחושות, רגשות ומחשבות. מילים הם רק סמל המכוון אותנו לתחושות, רגשות או מחשבות מסוימות. אנו עשויים לטעון שמחשבות מורכבות ממילים, אך אין זה כך, וניתן לראות זאת באמצעות התבוננות פשוטה. ארחיב על כך בפרק "ממה עשוי ידע".

3) עיוות תפישתי – 

במצב של עיוות תפישתי, התפישה שלנו אינה מספיק רגישה כדי לקלוט דקויות, ולכן מפרשת את הנתונים שמשדרים לנו החושים באופן שגוי.

דוגמא: לפנינו שתי צורות שבמרכזן קו אופקי. באיזו צורה הקו האופקי ארוך יותר?




הקו האופקי בצורה העליונה נראה ארוך יותר, אך למעשה בשתי הצורות הקווים זהים באורכם. אנו עשויים לחשוב שהאשליה האופטית נובעת מתכונות או מגבלות של חוש הראיה, אך למעשה העין רואה את הקווים נכון, ונוכל להיווכח בכך בקלות אם נסיר את הקווים האלכסוניים. המוח הוא זה שמפרש שאורכם שונה.

לעומת זאת מוגבלות החושים שלנו או עיוות בתפישה החושית (למשל עיוורון צבעים) אינם גורמים המשפיעים על הפיכת נתונים למידע. כשעיוור צבעים אומר שתות אדום הוא ירוק, הוא אינו מעוות את הנתון. הנתון שברשותו הוא שהתות הוא אדום. 
יתרה מכך, הוא גם לא טועה יותר משאר האנשים, כי לאמיתו של דבר התות הוא אינו ירוק אך גם אינו אדום, אך על כך אדבר בהרחבה בפרק "אבחנה בין העולם הפנימי והעולם החיצוני"


על מנת להגיע לאמת, או ליתר דיוק, על מנת ליצור בתוך עצמנו תפישת מציאות הקרובה כמה שיותר לאמת, עלינו לדעת להפריד בין נתונים למידע.

מדוע?

כי כזכור נתון הוא מוחלט ומידע הוא יחסי. כאשר אנו מתייחסים למידע כאל נתון אנו מתייחסים אל דבר יחסי כאל מוחלט, ואז אנו סוגרים בפני המחשבה שלנו את האפשרות להגיע לאמת. רק האמת היא המוחלט, רק האמת נכונה תמיד.
למשל נניח וקראנו בעיתון ציטוט של פוליטיקאי שאמר ״המלחמה הזאת מוצדקת״,
אנו מקבלים זאת כנתון ומספרים לכל העולם שפוליטיקאי זה אמר ״המלחמה הזאת מוצדקת״.
אך זה איננו נתון. הנתון הוא שבעיתון כתוב שפוליטיקאי זה אמר ״המלחמה הזאת מוצדקת״. האם הוא אכן אמר זאת? איננו יודעים.

כשמדובר במדע – וכזכור הגדרתי את המדע כחקר האמת – ההפרדה בין נתון למידע היא חשובה ביותר.
למשל, נקל להתבלבל ולחשוב שחוק שימור האנרגיה (החוק שאומר שסך כל האנרגיה במערכת סגורה אינו משתנה) הוא נתון, אך למעשה חוק שימור האנרגיה הוא עקרון שנקבע מתוך ניסיון החיים שבו מעולם לא נצפתה מערכת בה האנרגיה אינה נשמרת (כלומר שהיא אובדת או גדלה). אין "הוכחה" לחוק זה. למעשה הנתון הוא "מעולם לא נצפתה מערכת בה האנרגיה לא נשמרת" והמידע שהרכבנו עליו הוא "בכל מערכת סגורה האנרגיה תמיד נשמרת". 
אין זה אומר שחוק שימור האנרגיה שגוי. אנו פשוט מבחינים בין הנתון עליו הוא מבוסס לבין הפרשנות שהסקנו מהנתון.
אם נתייחס לחוק זה, כנתון, כלומר כמוחלט, במקום להתייחס אליו כמידע, ולכן כיחסי, יתכן ובעתיד ניתקל בתופעה שסותרת את החוק, אך לא ננסה אפילו לחקור אותה, כי מראש נפסול את האפשרות הזו כבלתי אפשרית. 

נחזור לדוגמא של הלימון. אמרנו ש"לימון הוא חמוץ" זה נתון.
אבל יש גם לימונים שאינם חמוצים.
אנו רואים שגם נתון זה מכיל מידע.
בואו ננסה לדייק את הנתון, כלומר להפריד את הנתון מהמידע.
נתון מדויק יותר יהיה: "לימון זה הוא חמוץ".
אבל מה לגבי אדם שיש לו בעיה בבלוטות הטעם ואינו מרגיש את חמיצותו של הלימון.
נתון מדויק יותר יהיה לומר: "לימון זה חמוץ לי".
אבל מה יקרה אם בעוד יומיים תהיה לי בעיה בבלוטות הטעם ולא ארגיש בחמיצותו של הלימון, או שהלימון עצמו יאבד מחמיצותו עקב תהליך כימי כלשהו.
נתון מדויק יותר יהיה לומר: "לימון זה חמוץ לי עכשיו".

ניתן להמשיך בתהליך זה עוד.

אנו יכולים לראות שנתון ומידע הם דברים יחסיים. כי מה ברמה מסוימת הינו נתון עשוי להכיל בתוכו מידע.
איפה עובר קו הגבול המוחלט בין נתון ומידע,? ארחיב על כך בפרק "הרחבה על נתונים ומידע".

ככל שנדע להפריד טוב יותר בין הנתון והמידע, נדע להפריד בין ה"אמיתי" ל"אמיתי בערבון מוגבל".
זה יאפשר למחשבה שלנו להיות גמישה וימנע ממה לקבל תפישות מציאות שגויות כאמיתיות.